"ניסו למחוק את גילה קליין, אבל אני לא נכנעת"

 

הסתדרות המורים הפכה לזירת קרבות מדממת. מהצד האחד - המזכ"ל דאז יוסי וסרמן ואנשיו; מהצד השני - יו"ר האופוזיציה, גילה קליין • וסרמן הלך הביתה בעקבות כתב אישום חריף, ובעוד חודשיים תתמודד קליין מול יפה בן־דוד • "אני חזקה מספיק", אומרת קליין ולא נרתעת

 
פורסם ב:  עודכן ב: 
14

 
  • "שואלים אותי, 'גילה, מאיפה זה? מה מניע אותך?'". קליין
    צילום: 
    אפרת אשל
גילה קליין לא הסכימה לדבר איתי עד שאוכיח שאני באמת עיתונאית. "שילחי אלי צילום של תעודת העיתונאי שלך", כתבה במסרון. שאלתי למה. "שולחים נגדי חוקרים ובלשים בכל הארץ", היא כתבה. "תביני, מלחמה גדולה נגדי".
המלחמה נגד קליין (54), יו"ר האופוזיציה בהסתדרות המורים, המתמודדת על ראשות האיגוד בבחירות שייערכו בעוד חודשיים, רבת חזיתות וארוכת שנים, לדבריה. הסתדרות המורים, גורמים שונים בסיעות המתמודדות בבחירות ו"כל מחפשי הג'ובים ונצלני עובדי ההוראה, שמאוימים ומפחדים מגילה קליין ומהמהפכות שתעשה בגוף המושחת והלא מתפקד שנקרא הסתדרות המורים, ובכלל במערכת החינוך.
"שמונה שנים אני נערכת לבחירות. אין מי שמכיר את השטח יותר טוב ממני, אין מי שמבין את עובדי ההוראה יותר טוב ממני, ואין מי שמתכוון להילחם עבורם יותר ממני. יודעים שאי אפשר לעצור אותי, כי כולי בלהבות. זה בוער בי, תביני. בוער פה", היא מכה על החזה.
"בכל השנים שאני נאבקת בהסתדרות המורים שולחים אנשים שיתעדו אותי בכל מיני מקומות. מחפשים אותי. בהפגנות נגד רפורמת 'אופק חדש' עמדנו עם שלטים ומחינו, ואני רואה בצידי העין שצלמים מצלמים אותי. באחת ההפגנות מבט אחד הספיק כדי להבין שמדובר בעובד של הסתדרות המורים, שקיבל תפקיד לתעד אותי ואת המפגינים.
"אחר כך הרמתי טלפונים, הגעתי אליו וביררתי איתו, 'יקר, מה קרה? למה לרדוף אחרי גילה? קיבלת שליחות?' והוא אומר לי, 'כן, שלחו אותי לצלם את המפגינים נגד 'אופק חדש''. זה קרה לא מעט פעמים. והיו אנשים שנשלחו לחפש אותי במקום העבודה שלי, ולא מעט שיחות טלפון לא ברורות שקיבלתי.
"אז אני חכמה, לא פותחת את הפה בלי שיוכח לי מי באמת נמצא מהצד השני של הקו". 
בערב אחד היא מקיימת שלושה מפגשים שונים. בכפר סבא היא נפגשת עם מורות לקראת פרישה בביתה של פעילה בסיעה שהקימה ב־2010, נח"ל (נציגות חדשה לעובדי הוראה). מורות מספרות לה על הקושי להתקיים מדמי הפרישה. בהמשך היא יושבת עם קבוצה קטנה של גננות ומורות שיוצאות לשנת שבתון ומדריכה אותן בנבכי הביורוקרטיה הפתלתלה של משרד החינוך. גמולים, קרנות השתלמות, שנות ותק, זכויות פנסיוניות. מרביתן לא יודעות מה זכויותיהן, למרות יותר מעשרים שנות עבודה במערכת החינוך.
בשעת ערב מאוחרת נוסעת קליין לגבעתיים, לפגישת עבודה לילית עם פעילי הסיעה שלה. שם היא גם תישן. זה זמן רב שהיא בקושי ישנה בביתה שבאשדוד, ממוקדת בקמפיין הבחירות ובמפגשים עם עובדי הוראה. נוסעת בכל רחבי הארץ, מדברת מבוקר עד ערב בתנועות ידיים גדולות ובקול רועם, ובלילות לנה אצל חברות ופעילות בסיעת נח"ל. בתא המטען של מכוניתה מונחת מזוודה שחורה וגדולה, ובה הציוד האישי שלה, לצד עלוני בחירות וסטיקרים. אחת לכמה ימים, גרונה נצרד וקולה כמעט נעלם.
"שואלים אותי, 'גילה, מאיפה זה? מה מניע אותך?'. כולם הרי מכירים את המלחמות וההכפשות נגדי כל השנים. כולם יודעים שניסו למחוק ולהעלים את גילה קליין. ואני מסבירה להם שצמחתי באיגוד המקצועי הזה לפני יותר משלושים שנה, ואני נחושה לתקן אותו. זכויות עובדים זורמות לי בוורידים ובעורקים".
את העבודה עם ציבור המורות והגננות היא עושה בהתנדבות, "ובהסתדרות המורים לא מצליחים לקלוט את זה", היא פורצת בצחוק. "הם חושבים שתורמים לי מיליונים. שיש מאחוריי איזה ספונסר. קשה להם להבין שאני עושה את זה מתוך אהבה ואמונה".

•   • ​  •

היא בתם הבכורה של מכלוף וזהבה איבגי, ילידי מרוקו, שעלו לישראל ב־1962. היא נולדה ב־1963 במעברת העולים בעתלית. אמה היתה עקרת בית, שלימים עבדה כסייעת בגן ילדים. אביה עבד במעברה בהובלת בשר וירקות בקירור, ואחר כך בבנייה.
כשהיתה בת 5 עברה המשפחה להתגורר בדיור ציבורי באשדוד. "שלוש אחיות בחדר קטן אחד, שהיה מלא במחברות, בספרים ובכל מה שהיינו צריכות", היא מספרת. "אבא שלי החל לעבוד כפועל תחזוקה בתחנת הרכבת להובלת פוספטים באשדוד והתקדם עם הזמן עד ניהול התחנה. היום הוא עובד בחנות ירקות.
"הוריי לא יודעים קרוא וכתוב עד היום. אמא למדה מעט באולפן באשדוד. אבא היה צריך לפרנס משפחה, לא היה לו זמן לאולפן. אבל הם היו והינם הורים חמים, תומכים ואוהבים. עזרה וכלים בלימודים לא יכולתי לקבל מהם. ואני לא מוכנה לדבר על ענייני גזענות ואפליה נגד עולים ממרוקו. אני בכלל לא שם, לא מתייחסת לדברים האלה".
עד כיתה י' היא למדה בתיכון מקיף א' באשדוד, ואז עזבה את הבית ועברה ללמוד בפנימייה החקלאית בעיינות. "רצו להעביר אותי למסלול בגרות מקצועית, ואבא שלי סירב. הוא אמר, 'מה פתאום שהבת שלי תלמד מקצוע? רק בגרות עיונית'. אבל בתיכון לא היתה עזרה לתלמידים, ולא היה מי שיעזור לי במקצועות שהייתי יותר חלשה בהם.
"בפנימייה בעיינות היתה עזרה לתלמידים, והפכתי להיות תלמידה מצטיינת. ההתאקלמות החברתית שלי לא היתה פשוטה, כי שאר הילדים הגיעו מרקע קשה - עולי עליית הנוער, או ילדים עם מחסור בחום ובטיפוח מהבית. אני הייתי שונה. מהר מאוד הפכתי להיות יו"ר מועצת התלמידים, פעילה חברתית לוחמנית". 
בגיל 17, לקראת סוף לימודיה בפנימייה, פגשה את דני קליין, שיהפוך עד מהרה לבעלה. "אבא שלו היה מנהל חדר האוכל בפנימייה, ואמו היתה אם הבית. אבא שלו התלהב ממני וסימן אותי. הוא ראה בחורה בולדוזר ועשה לנו תרגיל. באחת הפעמים שבאתי להתלונן שאין מספיק מלח במלחיות ושחדר האוכל לא מתפקד טוב, הוא אמר לי, 'תשמעי גילה, אני מתנצל, יש לי בן חולה ואני צריך להביא אותו. חכי לי פה'. חשבתי שהוא יחזור עם ילד קטן ומנוזל, והוא חזר עם דני, בחור חתיך בן 25, מורה למדעים בתיכון". 
כשסיימה את כיתה י"ב, אחרי פחות משנה ביחד, הם נישאו וקבעו את ביתם בעיינות. משם עברו מאוחר יותר ליישוב עזר, במועצה האזורית באר טוביה. בגלל נישואיה, לא שירתה בצה"ל.
"את השירות הצבאי שלי עשיתי אצל דני. הוא היה המפקד שלי", היא צוחקת. "אני, אין עלי מפקדים. אבל לא נורא, בואי תפרגני לו. לא פשוט לחיות איתי".
למה?
"אני לא עוצרת, לא מוותרת ולא דופקת חשבון. בקושי נמצאת בבית. דני הוא טיפוס יותר שקט ומאופק. הוא זה שגידל את הילדים, הרבה יותר ממני".
בגיל 22 החלה ללמוד הוראה במכללה למינהל, ולאחר מכן סיימה תואר ראשון במדעי החברה ואזרחות במכללת בית ברל. מאוחר יותר למדה תואר שני במינהל ומדיניות ציבורית באוניברסיטת באר שבע.
בתחילת דרכה כמורה לימדה מקצועות מינהל בתיכון של הפנימייה החקלאית בכנות, ומשנת 1987 היא עובדת בתיכון מקיף א' באשדוד כמחנכת וכמגישה לבגרות (5 יחידות) בניהול משאבי אנוש.
בשנים האחרונות, המוקדשות בעיקר לפעילותה הציבורית, היא מלמדת בכיתות אולפן במקיף - "תלמידי ז' עד ט', עולים חדשים מאוקראינה, רוסיה, תאילנד, צרפת. מלמדת אותם קריאה, כתיבה, אקטואליה, תרבות ישראל, חגי ישראל. יומיים בשבוע, תלוש שכר של 2,000 שקל בחודש". 
ב־1987 הצטרפה לסניף אשדוד של הסתדרות המורים והפכה לאט־לאט לכתובת עבור המורים בבתי הספר העל־יסודיים. "עברתי מבית ספר לבית ספר, מחדר מורים לחדר מורים, הדרכתי מורים כנציגת האיגוד בכל אזור הדרום. והכל בהתנדבות.
"ייעצתי לעובדי הוראה בשנת שבתון ואישרתי תוכניות לימודים בקרנות ההשתלמות. הקמתי מרכז ארצי להשתלמויות מורים במכללה למינהל ברחובות ועמדתי בראשו, הייתי נציגת העובדים בבית הדין לעבודה בבאר שבע קרוב לעשור".
עם תומכים בהסתדרות המורים. "כשרק התחלתי, היו אומרים עלי, 'הצעירה הזאת, כמה אנרגיות היא מביאה'" // צילום: רפאל בן ארי
ב־2006 התמודדה על תפקידה הרשמי הראשון בהסתדרות המורים, ראש סניף אשדוד - וזכתה. "זאת היתה חוויה מכוננת. שם רקמתי את החזון העתידי שלי: שעובד הוראה צריך לקבל מהסניף שירות מקצועי על זכויותיו. לצערי, לא ראיתי את זה קורה בהסתדרות המורים.
"בתחילת שנת הלימודים זימנתי לסניף את כל עובדי ההוראה החדשים, והדרכנו אותם איך לקרוא נכון את תלוש השכר ואיך להתנהל נכון בנוגע לניכויים, קרן השתלמות, גמולים. הדרכתי עובדי הוראה לקראת פרישה, הדרכתי את היוצאים לשנת שבתון.
"הייתי בת 43, מהמזכירים הצעירים בהסתדרות, ועשיתי דברים שונים לגמרי מהאחרים. הוותיקים היו מתעסקים בחלוקת שי לחג, בקושי היו הולכים לבקר בבתי ספר ובגנים. תביני, אני מדברת איתך על אנשים בני 75, שמנותקים עשרות שנים מהשטח. היו אומרים עלי, 'הצעירה הזאת, כמה אנרגיות היא מביאה'".
שתי אחיותיה עוסקות בהוראה: ציפי איבגי להב (53) היא מורה לתנ"ך בתיכון, המתמודדת על ראשות סניף נח"ל בתל אביב; והאחות הקטנה ורד (50) היא מורה לתנ"ך בעיינות. האח הצעיר, מאיר (47), הוא נהג משאית.

•   • ​  •

הסתדרות המורים, שהוקמה בשנת 1903, היא איגוד העובדים הוותיק בארץ. היום חברים בה כ־110 אלף עובדי הוראה פעילים, מגני הילדים ועד החינוך העל־יסודי, ועוד 40 אלף גמלאים.
לפני כשלושה חודשים נבחרה יפה בן־דוד לתפקיד המזכ"לית הזמנית, לאחר שפרקליטות מחוז ת"א הגישה כתב אישום חריף נגד המזכ"ל הקודם, יוסי וסרמן, בגין עבירות שוחד, סחיטה באיומים, מירמה והפרת אמונים, הטרדת עד, פגיעה בפרטיות ושיבוש הליכי משפט. זאת, בין השאר, בזכות שורה ארוכה של תחקירים שפורסמו ב"ישראל היום" על ידי מרדכי גילת, עוזי דיין ומיכל שבת.
יום לאחר הגשת כתב האישום התפטר וסרמן מתפקידו, בתום 14 שנות כהונה שנויות במחלוקת, כוחניות ומרובות שערוריות. בן־דוד, המכהנת מאז 2002 כיו"ר סניף קריית גת של הסתדרות המורים, התמודדה מולו על ראשות הסתדרות המורים בשנת 2006. לאחר שהפסידה, עברה לכהן כאחת מסגניותיו.
בבחירות, שיתקיימו ב־16 במאי, ישתתפו שמונה סיעות, אבל המאבק הגדול הוא בין יפה בן־דוד וסיעתה, אמ"י (אחדות מורי ישראל), לבין קליין וסיעת נח"ל.

יפה בן־דוד. המאבק הגדול
"דברים איומים קרו להסתדרות המורים בשנים האחרונות", אומרת קליין. "זה גוף מושחת, רקוב. במקום להגן על עובדי ההוראה, שהפכו מעובדים לעבדים, הגוף הזה דאג לעצמו, בצורה הכי מלוכלכת, לא מוסרית ולא קולגיאלית".
השבר הגדול החל, לדבריה, עם הטמעתה של רפורמת "אופק חדש" 2007. "אז התחלתי להבין שהסתדרות המורים היא לא איגוד מקצועי רציני, אלא עסקונה. כמזכירת סניף קיבלתי תמונה נהדרת על הרפורמה, פרויקט הדגל של וסרמן.
"דאגו לצייר לנו תמונה ורודה, שלפיה עבודתם של עובדי ההוראה תתנהל רק במסגרת מערכת החינוך ולא מעבר לשעות העבודה. שיהיו עמדות עבודה ממוחשבות וציוד מתקדם, שההשתלמויות יתקיימו בתוך בתי הספר, שיוקדשו משאבים להשקעה בכוחות ההוראה ובתלמידים, שתהיה אפשרות להתקדם בצורה נאותה ובשכר מכובד.
"ואני, מתוך נאמנות ואמונה, עודדתי את החברים והחברות לאמץ את הרפורמה. הם סמכו עלי.
"אחרי שלושה חודשים התברר לי שבלי דעת, הכנסתי אותם למצב נורא. עשיתי סקר שביעות רצון בקרב מורים, וקיבלתי תשובות שהכניסו אותי להלם. אין ציוד, אין פינות עבודה, אין תנאים. הבטיחו הבטחות מרחיקות לכת, ולא עשו כמעט כלום. המורות לא הצליחו להרים את הראש. הרפורמה קברה אותן.
"אז למי אני פונה? למזכ"ל שלי, יוסי וסרמן. כותבת מכתב, מאוד מכובד, מצרפת את הממצאים ומדווחת שהמצב לא טוב. והוא לא מגיב לי.
"אחרי שישה חודשים אני עושה בדיקה נוספת. מראיינת מורות ומנהלות, בודקת אם דאגו להן לתנאים, אם הן קיבלו את מה שהובטח להן. וכלום. מגישה לווסרמן עוד דו"ח, ושום דבר. מזכירת סניף פונה שוב ושוב למזכ"ל, והבן אדם לא מגיב. 
"אני מגיעה לישיבת מזכירי סניפים בתל אביב, ומזכירים צוחקים עלי, 'את נורמלית? אצלנו לא כותבים ככה למזכ"ל. למזכ"ל רק אומרים כמה הוא טוב, כמה 'אופק חדש' הוא פרויקט מצוין. את המזכ"ל רק מלטפים'. אמרתי להם, 'אתם שומעים מה אתם אומרים? זאת בגידה במורים'. 
"הייתי ילדה, לא ידעתי שזאת ההתנהלות בהסתדרות המורים. עד אז הייתי גילה המקסימה, שמייעצת לְמורים בשנת שבתון. גילה המקסימה, שמדריכה מורים בכיף, מכל הלב וסביב השעון. תראי את תלושי השכר שלי מאז ותצחקי. 700 שקל, 800 שקל.
"זאת היתה סטירת לחי מצלצלת. הבנתי שהאיגוד שלי לא בא לטפל בתחלואים. הוא מקדם רפורמה שמתאימה לאינטרסים של משרד החינוך. הצהירו על רפורמה נהדרת, ולא עשו כלום. וסרמן והסתדרות המורים מכרו את המורים, את הגננות, את המנהלים, ומשרד החינוך מבסוט.
"ובחוץ כולם חוגגים עם סיסמאות ריקות. עיתון גדול מהלל ומשבח - ''אופק חדש' היא תוכנית נפלאה, חוד החנית, כיפת הברזל של מערכת החינוך'. איזה כיפת ברזל? איפה כיפת ברזל? 'אופק חדש' לא הפך את המורים לסוג ז' בחברה, הוא דירדר את עובדי ההוראה למעמד הכי שפל ומושפל בחברה הישראלית. מורות בעלות תואר ראשון או שני, אנשים מוכשרים שנכנסים למערכת מלאי מוטיבציה ותחושת שליחות ולא סופרים אותם, גם במשרד החינוך וגם באיגוד המקצועי שלהם". 
למה משרד החינוך מבסוט?
"כי הוא קיבל במתנה רפורמה שלא דורשת ממנו שום מאמץ למען עובדי ההוראה. רפורמה נוחה, עם הרבה פרסום וצלצולים, שבעצם מכרה את המורים.
"משרד החינוך לא חי את המצוקה של המורים. שר החינוך היום, נפתלי בנט, לא חי את המצוקה של עובדי ההוראה. בעיניי, זה שר חינוך מנותק ולא מקצועי. אנחנו ממש לא מעניינים אותו כעובדים.
"תביני, מורים חולים, מורים מוכים, מורים מיואשים. אלה אנשים טובים ומלאי רצון טוב, שנשחקים ומתפוררים. בשבוע שעבר היתה לי שיחה עם מנהלת ועם יועצת של בית ספר במרכז הארץ. הן צילצלו אלי לספר שילד בכיתה ג' היכה את המנהלת במשך 45 דקות באמצע בית הספר, ולא בפעם הראשונה. חשבתי, אולי זה בית ספר לחינוך מיוחד. אבל לא, מדובר בבית ספר ממלכתי ביישוב מבוסס". 
ואיך מזכ"ל הסתדרות המורים יכול לטפל במקרה נקודתי כזה? להשבית את הלימודים?
"אני לא מתעסקת בהשבתות של שעה־שעתיים. זה לא מזעזע. זה לא מעביר מסר להורים, שילד כזה לא יכול להמשיך בבית הספר. מורה או מנהלת לא יכולים לספוג מכות כאלה ולהתייצב בבית הספר בכבוד. זה מופיע בחוק זכויות המורה, שניסיתי להעביר בכנסת, אבל אנשים מהמערכת הפוליטית חששו ללכת איתי. 
"לשיטתי, ברגע שדבר כזה קורה, הילד חייב למצוא את עצמו במסגרת אחרת, נקודה. אם רק משעים אותו, באיזו תחושה המורה תעמוד מולו אחרי יומיים של השעיה? 
"יש גם התעמרות של מנהלים במורים. מנהלות שמשפילות מורות בחדר המורים, צועקות עליהן ונוזפות בהן לעיני כולם. יש מנהלים שמרגישים צורך להשפיל מורים. קיבלתי על כך לא מעט פניות. כמו שאני אגן על מנהלים שהמפקחים לא יתעמרו בהם, כך אגן על מורים מפני המנהלים. גם זה התפקיד שלי כאיגוד מקצועי. לא לעמוד מנגד.
"מנהל צריך קודם כל לגבות את העובד שלו. למשל, מול הורים. יש בעיה? בארבע עיניים. אין דבר כזה לצעוק על מורה מול הורים, ואין דבר כזה שהורים צועקים על מורים בפרהסיה.
"היום, הורים שולחים למורים מכתבים מעורכי דין. הורים רואים את זכותם לקבוע מי ינהל את בית הספר, מי יפקח, מי יחנך את הכיתה. אבסורד.
"אני מורה, אני מכירה מצוין את המקרים שבהם הורה מתפרץ לחדר המורים ומתחיל לצעוק על מורה. עם הורה כזה אסור למורים לדבר. זאת צריכה להיות ההנחיה. רק בארבע עיניים, רק בכבוד, רק עם גיבוי מלא מהמערכת. אני בהחלט בעד מעורבות הורים, אבל מעורבות שמקדמת, שמניבה נכסים טובים. לא התערבות בכל מה שבא להם.
"מנהלת, מורה וגננת, שיידעו שיש להן גב חזק ואיתן של האיגוד המקצועי, ירגישו בטוחות לעמוד על שלהן. אבל מה קורה בשנים האחרונות? מורים פונים לעורכי דין פרטיים שיצילו אותם. את מעט הכסף שיש להם הם מוציאים על התגוננות. או על קבלת ייעוץ מקצועי על זכויות, תגמולים, פנסיה. יש חברות פרטיות שגוזרות קופונים עצומים על הניסיון של המורים להגן על מעט הזכויות שיש להם.
"כל אלה הם תפקידים של מזכירי הסניפים, אבל לצערי הרב יושבת בהסתדרות המורים חבורה ותיקה ואומללה. יותר משלושים שנה שאני בהסתדרות, ואותן דמויות נמצאות שם, לא זזות.
"חבורה שעדיין מדברת על לוח וגיר, לא מבינה ולא מכירה את המציאות היום. חבורה שמחלקת לך שי פעם בשנה, שבכלל משרד החינוך מממן. יש גם יומן פעם בשנה, ובזה פחות או יותר מסתיים התפקיד שלהם. אני משתגעת. מה זה איגוד מקצועי? מלחמה, מלחמה, מלחמה. לא לראות בעיניים".

•   • ​  •

ב־2010 החליטה לרוץ לראשות הסתדרות המורים. למעשה, כבר שנים לפני כן הכריזה שזה היעד. "ברגע שהיה ברור לווסרמן שאני רצינית, הוא קיווה להוריד אותי מההתמודדות. הציע לי תפקיד בכיר בשכר גבוה, סמכויות ומנעמים. אני אמרתי לו שאהיה מוכנה ללכת איתו רק אם יתחייב לתקן את האיגוד. לעשות סקר בקרב העובדים ולהבין לְמה הם הכי זקוקים. לבחור בחמשת הדברים העיקריים ולתקן אותם. הוא שמע את זה ונאלם". 
למה היית מוכנה לחבור אליו אם טענת שהסתדרות המורים בראשותו "רקובה ומושחתת", כדבריך?
"לא ידעתי אז את מה שאני יודעת היום. רק ידעתי ש'אופק חדש' זו קטסטרופה. ברגע שהחלטתי להתמודד גיליתי הכל. 
"הקמתי את סיעת נח"ל. ארזתי מזוודה ונסעתי חודשים בכל הארץ, בלי משכורת ובלי כלום, וגייסתי מורים ומורות. עברתי מבית ספר לבית ספר. ראיתי מורות משקות עציצים או מכינות קישוטים, וקראתי להן, 'בואו, בואו. אתן רוצות להיות מנהיגות יחד איתי? תצטרפו אלי'. בהדרגה גייסתי נציגות ממעלות, מחיפה, מכל הארץ. נשים מדהימות. עמדתי מחוץ למוסדות וחילקתי כרטיסי ביקור, כי לא נתנו לי להיכנס. סגרו בפניי את בתי הספר. פחדו מווסרמן, פחדו מהסתדרות המורים. עד היום מפחדים. אבל זה לא עזר לאף אחד. אנשים טובים הצטרפו אלי, האמינו בי.
"וסרמן הרגיש שאני מטלטלת את הספינה. הוא דחה את הבחירות בשלושה חודשים והבחירות האישיות בוטלו. כלומר, אם את שואלת אותי, שלא יהיה פתק נפרד לסיעה ופתק נפרד לגילה. הוא ידע שבבחירות אישיות הוא יאכל אותה.
"מה שאני עברתי ומה שעברו המורים הטובים והמסכנים שהלכו איתי בחודשי הבחירות ב־2010 היה לא ייאמן. מורים אוימו שאבוי להם אם ילכו איתי.
"חברים אמרו לי, תיזהרי, מזייפים את התוצאות. בתמימותי, הלכתי לבית המשפט הפנימי של הסתדרות המורים והתרעתי מפני זיופים. ביקשתי שיאפשרו לי לפרסם את המצע של הסיעה בקרב המורים. לי היה ברור שווסרמן רצה שלא יידעו שגילה קליין קיימת.
"חשבתי שבית המשפט יברך על הרצון שלי להבטיח את טוהר הבחירות ואת ההגינות והתקינות של ההתמודדות. אבל מדובר במערכת אחת. חזרו אלי נציגי בית הדין, כאילו אחרי דיון, ואמרו שאין מה לעשות. שהפרסום ייעשה באתרי האינטרנט של הסיעות, כי וסרמן לא מאפשר להפיץ מצעי סיעות בקרב המורים. מהחששות לזיופים התעלמו. אז הבנתי איפה אני חיה".
הבחירות ב־2011 הסתיימו בניצחון וסרמן וסיעתו. קליין וסיעת נח"ל זכו ב־15 אחוזים מהקולות והפכו לסיעה השלישית בגודלה בהסתדרות המורים, אחרי הסיעה הדתית. "לפי סקר שערכנו היינו אמורים לקבל 35 אחוזים", אומרת קליין. "לפי עדויות שיש בידיי ועדויות שהתפרסמו בערוץ 2 לפני שלושה חודשים, הבחירות ההן היו רחוקות מכשרות. אני טוענת שהן התנהלו באופן לא תקין, וחלק מהתוצאות זויפו".

יוסי וסרמן. "גילה קליין רוצה להיבחר וחושבת שלשם כך עליה להשחיר ולזהם אחרים // צילום: יוסי זליגר
קליין נכנסה לעמדת יו"ר האופוזיציה בהסתדרות המורים. כדי להשלים את הכנסתה החלה לעבוד כמה ימים בשבוע במשכן לאמנויות הבמה באשדוד, כמנהלת תחום המכירות לוועדי עובדים ולעסקים.
דני (62), בעלה, הוא מנהל מחלקת החינוך העל־יסודי בעיריית אשדוד. לפני שנתיים הם עברו לאשדוד, לדירה בקומה ה־12 בבניין רב־קומות. מחלונות הסלון וחדר השינה נשקף נוף יפהפה של הים, המרינה ונמל אשדוד.
אין ניגוד עניינים בין עיסוקייך לעבודה של בעלך?
"את יכולה לנחש שכבר חיפשו אותי וביקרו אותי על זה. לא ימצאו כלום. דני הוא אדם איכותי ומצפוני, שמכיר היטב את מערכת החינוך כמורה וכמנהל בעברו. הוא לא יפגע בזכויות העובדים, כמו שאני לא אזוז מילימטר מהאידיאולוגיה שלי. אותי לא מעניין מי יושב מולי כשאני נלחמת על זכויות העובדים - אם זה בעלי, אחותי או שר החינוך. אני מאמינה בדרך שלי.
"דני הרבה שנים בתפקיד הזה ובדומים לו. בסופו של דבר, החפיפה בינינו לא מאוד גדולה, אבל כשהיה צריך, יצאתי למלחמות. כבר ניצבתי מול דני כשהעירייה לא שילמה שכר למורים בבתי ספר על־יסודיים. שלחתי לו מכתבים חריפים".

•   • ​  •

יש להם שני ילדים - אדם (30), שעוסק בתפקיד ביטחוני במשרד ממשלתי ומתגורר בתל אביב, וחן (25), שלומדת הוראת ספרות ותנ"ך במכללת לוינסקי ומתגוררת עם בת זוגה בכפר סבא ("היא סיפרה לי שהיא לסבית במהלך השירות בצבא, לא חשתי בזה עד אז. מרגע שסיפרה, אני איתה. אמרתי לה - מה שטוב לך, יקרה").
איך הצלחת לשלב את העבודה, הפעילות הציבורית והאימהוּת?
"נאמר כך: לא נהניתי מחוויית חופשת הלידה והזמן עם הילדים. לא היתה לי סבלנות לשבת ולהיניק תינוקות. לא הייתי הולכת לאסיפות הורים, אלא דני. כזאת אני.
"כשאדם נולד בדיוק הצטרפתי להסתדרות המורים ונסחפתי לתוך מאבקים, הפגנות, עימותים, כנסים, אירועים. הילדים היו הרבה אצל חמותי, כי אני הייתי בלב סערת הפעילויות שלי. הרבה פעמים הם כבר ישנו כשחזרתי הביתה. הם קצת גידלו את עצמם, ועשו את זה יפה מאוד.
"ועדיין, הפכתי את העולם כדי להעניק להם כמה שיותר, בעיקר ביטחון ואהבה. אדם היום מלא הערכה כלפיי. הוא אומר שלמד ממני מהי מנהיגות. חן אומרת שהיא לא זוכרת את חוויית האימהוּת והילדוּת שלנו יחד, אבל היא מבינה שמה שעשיתי תמיד בער בי".
"בואי לחדר השינה שלי ותראי", היא מובילה אותי במסדרון צר אל חדר שינה גדול. על החלון המשקיף לים היא מדביקה פתקיות - "מה צריך לעשות, מה נשאר לבדוק, עוד מקרה לטיפול, עוד מורה שאני צריכה לחזור אליה עם תשובות".
מהשידה שליד המיטה היא שולפת את חוברת זכויות עובדי ההוראה לשנים 2017-2016. עותק נוסף נמצא אצלה בתיק דרך קבע. בשידה יש גם מסמכים המתעדים את מאבקיה בהסתדרות המורים לאורך השנים. 
מייד לאחר הבחירות ב־2011 עלו המאבקים מדרגה. "כל סיעה היתה אמורה לקבל מהסתדרות המורים החזרי הוצאות על הבחירות, בהתאם לאחוזי ההצבעה עבורה. זכיתי ב־15 אחוזים, הייתי אמורה לקבל 250 אלף שקלים, ולא קיבלתי שקל, בטענה שהסיעה קיבלה תרומות וכספים שלא לפי ההנחיות.
"הם לא האמינו שסיעה חדשה, שייבשו אותה ושאיימו עליה, זכתה להפוך לסיעה השלישית בגודלה. איך מחסלים אישה? לא נותנים לה את הכסף שמגיע לה. היו לי חובות לספקים, לנותני שירות, לבתי דפוס - אבל לא יכולתי לשלם.
"כשהבנתי שזה המצב, זימנתי את כל האנשים הטובים שהלכו איתי ואמרתי להם: אם אנחנו רוצים שסיעת נח"ל תמשיך להתקיים - חייבים לטפל בחובות. התחייבתי למכור את הדירה שלי באשדוד, שרציתי שתשמש את אדם, כדי לשלם את כל החובות.
"ביקשתי מהחברים שיעזרו לי לשכור עורך דין כדי להיאבק לקבל את הכספים שמגיעים לנו כדין. אחרי מאבק של שנה זכינו במשפט וקיבלנו את כל הכסף, כולל ריבית והצמדה".
לפני כשלוש שנים היא פתחה במאבק לקבלת גישה לרשימת חברי הסתדרות המורים ולמאגר המידע על אודותיהם, יחד עם עו"ד אורלי צבר, שהיתה שותפה לכל מאבקיה המשפטיים בארבע השנים האחרונות. "בלי מאגר המידע לא הייתי יכולה לנהל מערכה הוגנת", מסבירה קליין. "לא האמנתי עד כמה המאבק יהיה קשה, ועל מה? רק על זה שתהיה לי האפשרות לפנות אל כל חברי האיגוד המקצועי".
היא עתרה לבית הדין הפנימי, בראשות השופטת בדימוס שרה פריש, שפסקה לטובתה. וסרמן התעקש ועירער על ההחלטה, באמצעות שורה ארוכה של עורכי דין. זמן מה לאחר מכן, הוחלט על סיום כהונתה של פריש.
קליין: "הם לא מתביישים? הם אמורים להיות אנשי חינוך, אבל הם אנשי חושך. כולם נתנו יד לניסיונות הרמיסה שלי. ביזבזו כספים עצומים על סוללות של עורכי דין, עד שבג"ץ הכריע לטובתי. ומה ביקשתי? שחברי ההסתדרות יידעו שיש עוד אופציה, שנקראת סיעת נח"ל?
"להערכתי, מאות אלפי שקלים מהכיס של חברי הסתדרות המורים ירדו לטמיון על מלחמה מטופשת נגד מהלך בסיסי ודמוקרטי. אבל תצטטי את גילה: כל סכום שיצא שלא כדין על ידי ראשי הסתדרות המורים לתשלום עבור יועצים וסוללות עורכי דין, אני אדרוש בחזרה. חבות אישית. זה מה שמגיע לחברים". 

•   • ​  •

שבועיים בלבד לאחר שיפה בן־דוד נכנסה לתפקידה כמזכ"לית הסתדרות המורים, בתחילת ינואר השנה, היא הכריזה על השבתת פתע של מערכת החינוך. העילה: קיזוזי שכר של עובדי ההוראה, שנמשכים משנת 2007 ועד היום. בן־דוד הבהירה שסכסוך העבודה הוכרז על ידי וסרמן והוצא לפועל במשמרת שלה, "לאחר שחודשים של הידברות לא צלחו".
ההשבתה יצרה כאוס מוחלט בקרב המורים, ההורים והתלמידים, וראשי האוצר ומשרד החינוך זעמו. מנכ"ל משרד האוצר, שי באב"ד, טען שבן־דוד הכריזה על השביתה "כדי שעם ישראל יקום בבוקר ויכיר את שמה. עד אתמול איש לא הכיר אותה, ומהיום מכירים. זו שערורייה חסרת תקדים". מנכ"לית משרד החינוך, מיכל כהן, אמרה: "המזכ"לית נכנסה לתפקיד לפני שבועיים וכבר פותחת בשביתה על גב הילדים, המורים והמערכת כולה".
ביום השביתה, בשעה 8:30 בבוקר, הורה בית הדין האזורי לעבודה למורים לחזור לעבודה ב־9 בבוקר. רק שבאותו שלב, הורים רבים כבר נאלצו לקחת יום חופשה, ותלמידים רבים לא הלכו לבית הספר.
"זאת היתה הפגנת שופוני", אומרת קליין. "מראית עין. זאת לא הדרך שבה איגוד מקצועי צריך לעבוד. אנחנו צריכים להתנהל בתבונה, לכנס צוותי עבודה, לעשות תהליך רציני ונחוש מול משרד החינוך". 
ואם זה לא עוזר? הנשק של איגוד מקצועי הוא ההשבתה.
"ברור שכאיגוד אנחנו צריכים להפעיל את כל התותחים, אבל בשכל, מתוך אסטרטגיה, לא בשליפות כמו בשוק. כשמתנהלים כמו שוק, לא יהיה שינוי. המצוקות שקיימות במערכת הן מצוקות של שנים. כל העוולות והנזקים הם בבסיס המערכת. לא נדרשת פה השבתה של שלוש שעות, אלא זעזוע אמיתי. תהליך עומק".
לשם מה דרושים שני איגודים מקצועיים, ההסתדרות וארגון המורים?
"בעיניי, כמובן, אין טעם בשני גופים. הכל נבע ממלחמה פוליטית מיותרת לפני יותר מארבעים שנה, כשהמורים מבתי הספר העל־יסודיים ביקשו להיבדל מהחינוך היסודי ופרשו מהסתדרות המורים. היום יש בארגון המורים, בראשות רן ארז, 50 אלף חברים, והוא פחות משמעותי. חלק מהחזון העתידי שלי הוא לאגד את כולם תחת גג אחד, אבל בשלב זה לקחתי על עצמי לתקן את הסתדרות המורים, ולא את הארגון. אני שומעת טענות על מצוקות, תחלואים והתנהלות קלוקלת שקיימים גם שם.
"המריבות בין שני האיגודים לא מסייעות בכלום. זה רוצה לקבל לעצמו זכות על רפורמה אחת, וזה מריץ רפורמה אחרת, והמורים קורסים מרוב רפורמות גרועות. באמצע יושב משרד החינוך וצוחק, מה זה צוחק. הוא מצא את הפלטפורמה הכי נהדרת לצחוק על שני הארגונים. כל אחד מהארגונים מוריד את מעמד עובדי ההוראה לשפל גדול יותר, הופך אותם לעבדים מושפלים, וזה טוב למשרד החינוך".
מה את תעשי אחרת?
"הקמתי סיעה שיש בה 28 מזכירי סניפים. אנשים איכותיים, מסורים, ישרי דרך, משכילים. אימצתי והכשרתי כל אחד ואחת. לימדתי אותם את כל העבודה, איך לשרת את הציבור, והם יחליפו את כל הגווארדיה הוותיקה שנאחזת בכורסאות הנוחות ולא מרפה. אנשים מבוגרים מאוד שמפחדים ממני, כי שמעו אותי לא אחת מצהירה שלא יהיה אדם אחד מעל גיל 70 שימשיך לקבל משכורת מהסתדרות המורים.
"רוצים להמשיך לתרום ולהיות מעורבים? תעשו את זה בהתנדבות. אי אפשר שהסתדרות המורים תהיה בית אבות אחד גדול. רק הנקודה הזאת, לבדה, מקוממת עלי כמויות של אנשים. מי רוצה לעזוב משרה של 70 אלף שקלים לחודש? שש שנים עברו מאז הבחירות הקודמות, כי אנשים לא רצו להיפרד מהג'ובים. וזה כואב לי, כי ירדו לטמיון שנים יקרות, שבהן היה אפשר להילחם למען המורים במדינה הזאת, לתקן את המערכת ואת השיטה".
קל להבטיח הבטחות מרחיקות לכת במהלך קמפיין או כאופוזיציה. על הכיסא הדברים משתנים.
"מה שאני מבטיחה ודורשת, אלה דברים מאוד בסיסיים בעיניי. את כל האנשים שלי גייסתי והכשרתי בהתאם לדרישות האלה. מזכיר סניף שלא יעבוד לפי המודל שלי ילך הביתה.
"ניסיתי להפוך את הסתדרות המורים מאגודה עות'מאנית לעמותה, כדי שתהיה שקופה ופתוחה לגמרי לביקורת. כל עוד היא תקועה בימי העות'מאנים, לא ניתן לבקר אותה. אני מתחייבת, בעזרת השם, שיום לאחר הבחירות אזמין את מבקר המדינה, שיבוא לעשות כל בדיקה שימצא לנכון בהסתדרות המורים.
"את כל מה שעשיתי כל השנים עשיתי ללא משרדים, ללא מזכירות, ללא נהגים ורכבים מפוארים. בלי כלום, רק באהבה. עכשיו, אם יעמדו מאחוריי מספיק אנשים וייתנו לי כוח לעשות את המהפך הזה, המדינה תבין טוב־טוב שגילה קליין לא באה להשתעשע. גילה קליין באה לתקן שנים של אובדן זכויות ורמיסת המורים".

•   • ​  •

גם על טוהר הבחירות היא ניהלה מאבק ממושך בבתי המשפט, עד שניתנה החלטה שהבחירות יבוצעו ויפוקחו על ידי חברת בחירות חיצונית.
"לא משנה לי מי ייבחר, רק שתהיה הזכות לבחור ולהיבחר באופן צודק", היא אומרת. "רוצים עשייה נקייה, מסורה ומקצועית, או רוצים שוק ועסקונה? אני אשים פקחים בכל מקום ובקרה בכל מקום. אנשים שלי יעמדו עם טלפונים סלולריים ויתעדו את השטח, לוודא שאין שטויות. ברגע שנגלה חשד הכי קל - מייד המשטרה מתייצבת. גמרנו עם הימים האלה. אני לא פראיירית, ועובדי ההוראה לא תמימים וטיפשים".

מימין: גילה, ציפי, ורד ומאיר. שתי האחיות מורות גם הן, האח נהג משאית
לפני שבועיים, ביום שישי אחר הצהריים היא השתתפה במפגש שערך נשאת סולטן, יו"ר החטיבה הערבית של סיעתה, בביתו שביישוב טירה, בהשתתפות כשלושים מחברי החטיבה מכל הארץ. סולטן (50) טוען כי מורים עדיין חוששים להצביע לנח"ל. חלקם חשים מאוימים על ידי גורמים מתוך הסתדרות המורים, ומרביתם לא מאמינים שהבחירות יהיו כשרות.
קליין: "מונעים מאיתנו כניסה לבתי ספר ולחדרי מורים. רומזים לאנשים שלנו שיעבירו אותם לעבוד ביישובים אחרים, שישנו את השיבוץ שלהם, כך שלא יוכלו לשמש בתפקידים שיועדו להם בהסתדרות המורים אם אני אזכה. מורים מפחדים לשתף איתנו פעולה, כי חוששים שיתנקמו בהם. היום אני חזקה מספיק כדי להגיד לכולם: רק שמישהו ינסה לפגוע לי באנשים, נראה אותו. רק שמישהו ינסה לזייף את הבחירות".
עובדי ההוראה מייחסים חשיבות לבחירות האלה?
"אני מאמינה שהמכות שהם קיבלו מאז 2007 לא השאירו אותם אדישים. הם ראו שמי שהיה צריך להגן עלינו לא תמיד הגן עלינו. שמהסכם להסכם הם חוטפים עוד מכות ותרמיות. מורה מחכה לקבל דרגה במשך שנתיים־שלוש, ומקפיצים את זה לארבע. פוגעים במשכורות, דורסים את הזכויות. העובדים לא זקוקים ליומן ממותג של הסתדרות המורים ולהנחות למופעי בידור ולפסטיבלים. הם צריכים שיילחמו על הזכויות שלהם".
ואם תפסידי?
"אני לא חושבת שאפסיד, אחרי ששנים אני רצה בין מכללות להוראה לבין כנסים, הפגנות, חדרי מורים, בתי מורים, יושבת עם פרחי הוראה צעירים ועם גמלאים לא צעירים בכלל. אני מאמינה שכולם מבינים שאנחנו חייבים מהפכה בתוך הריקבון שנוצר פה. אני לא מצליחה לראות את עצמי לא מובילה את הסתדרות המורים. לא מצליחה אפילו לדמיין את המצב הזה".

•   •   •
 לכתבה בישראל השבוע: http://www.israelhayom.co.il/article/460925